בקשו לרדת בקטמנדו גסט-האוס המקום הוא מרכזי וממנו ניתן להגיע לכל המקומות הפופולרים בטאמל.
הגסט האוס עצמו ברמה טובה והוא בד"כ מלא וצריך להזמין מקומות מראש. הוא יקר יחסית לרמת המחייה בנפאל .

קודם כל מצאו חדר אנו ממליצים על 3 מקומות מרכזיים מצויינים:
HOTEL MONA – גסט האוס משפחתי יחסית גדול נקי מאד  .
הגסט האוס ממוקם כך שאם קטמנדו גסט האוס הו ממולכם ימינה בסוף הרחוב בצד ימין. הכניסה קטנה אז שימו לב צמוד לגסט האוס הג'אמפ קלאב דיסקוטק פאב שנמצא ליד שגם בו כדאי לבקר.

PISANG HOTEL – אחד המקומות המגניבים יותר לישון בהם
ממש ברמת מלון קטן, המקום נמצא במרחק של 5-10 דקות הליכה מהקטמנדו גסט-האוס.
מהפומפרניקל מסעדה מאד מפורסמת בנפאל בקרב התירים וגם הישראלים שם קרוב לוודאי תפגשו את כל מי שראיתם בדרך וקבעתם להתראות בנפאל.
ממשיכים ישר עד לסוף הרחוב פונים ימינה וממשיכים ישר עד שתראו אותו מימינכם.
הגסט האוס ממש ברמת מלון לובי נחמד חדרים ענקיים .

ALICE HOTEL – מלונית נחמדה עם מסעדה טובה. נמצא אם
הקטמנדו גסט הוא ממולכם שמאלה כ-250 מטר, מקום נחמד עם בעל בית מקסים תמיד עוזר .
אחרי שיש חדר נשארו כמה דברים לעשות – אוכל !!
בקטמנדו ניתן לאכול ללא חשש בכמעט רוב המסעדות, אני התנסיתי בהמון המומלצים הם:
לארוחת בוקר כדאי להגיע כמובן לפומפרניקל יש שם הכל דברי מאפה סנדויצים וגם לוח מודעות נחמד על אנשים שמחפשים שותפים, המקום נקי והאוכל טעים וזול.
OR2K – מסעדה ישראלית לכל דבר, כל הישראלים מגיעים לשם בגלל הגחנון המלוואח, המקום מסוגנן בצורה של זולאית. אוירה רגועה … נקי מאד וגם מוזיקה מצויינת(צמחוני).
אי אפשר בלי האוורסט סטייק האוס, מסעדה מגניבה שמכינה בעיקר סטייקים !!!! המקום נקי האוכל מצויין !!! חובה לבקר.
מסעדה נוספת השווה איזכור הינה ROYAL STEAK HOUSE – מסעדה ישראלית .
קטמנדו ידועה באביזרי הטרקים הרבים שבה החל מפליזים אופנתיים ועד לערכות טיפוס הרים, המחירים סבירים מאד .
עוד ניתן למצוא סופר-מרקטים גדולים השופעים מוצרי איכות שנגמרו לכם במהלך הטיול , חנויות מאנצ'יס עם דברי מאפה מדהימים .

רוצים קצת ללכת ברגל פנו לחברת נסיעות באזור מומלצת הסוכנות של מאיר סוויסה כל אחד מכיר,שם תוכלו לקנות מפה ולקבל תדריך לגבי טרק האגמים הקפואים LANGTHANG אשר נקודת המוצא הקרובה אליו היא בקטמנדו.
הטרק אורך כשבעה ימים , ויוצא מעיירה קטנה בשם דולצ'ה במרחק של תשע שעות נסיעה מקטמנדו . לטרק אפשר להשכיר פורטר סבל והוא יסחוב לכם את כל החפצים , ואם תרצו , יסחוב גם אתכם .
פשופשטינאט מרכז מקדשים וטקסים של ההינדים. המקום משמש בעיקר לשריפת גופות. גם שם מסתובבים מאות קופים , הקסם של המקום למי שנחשף בפעם הראשונה לטקס שריפת הגופות של בני הדת ההינדית הוא מדהים.
כדאי לבקר מי שביניכם יבקר בואראנסי בהודו לא כ"כ יתרשם אבל קחו בחשבון ששם ניתן לצלם את כל הטקס, דבר שבווראנאסי לא תמיד אפשרי.
מעבר לכך שם ניתן למצוא את יוחנן בולבול כן כן ה"סאדו" שמרים עם איבר המין שלו 30 קילו ,אל תתפלאו אם תמצאו שם יותר מיוחנן אחד.
באזור זה מצויים מס' "יוחננים" הנקראים סדואים , משמע , אנשים המאמינים כי גופם קיים על מנת לתת לנפש שירות .
עוד ניתן לבקר בקטמנדו בפטאן ציפור האבן הידועה משירה של גלי עטרי אני לא התרשתמי כ"כ הציפור מיניטורית ובקושי רואים אותה מעבר לזה יש שם מקדשים רגילים לא משהוא מיוחד.
באקטפור הכפר הנשכח ניתן להגיע לשם באמצעות ריקשה כמו לשאר המקומות קחו בחשבון שמשלמים למקום בעבור כניסה.
המקום יפיפה אבל לדעתי אין בו משהוא מיוחד שלא תראו באחד הטרקים או סתם בהמשך הטיול, מי שרוצה למצות את קטמנדו כדאי שייבקר.
זוהי קטמנדו עיר ללא הפסקה , עיר מדהימה , ומקום מוצא להמון אטרקציות , תבלו היום כי אין מחר!

הפוסט קטמנדו עיר הבירה של נפאל הופיע לראשונה ב-המזרח הרחוק.

הפוסט מילון עברי נפאלי הופיע לראשונה ב-המזרח הרחוק.

06:22
עכשיו אני באוטובוס לג'ירי נקודת ההתחלה שלי אל הר האוורסט.
הגעתי לתחנת האוטובוס הישנה בקטמנדו, ושאלתי היכן האוטובוס , הפנו אותי לאיזה נהג שגבה ממני הרבה יותר מדי, ושלח ילד לקנות לי כרטיס מנהג אחר.
עבדו עלי אבל תודה לאל שבסופו של דבר קיבלתי את הכרטיס.
מלבדי באוטובוס יושב רק עוד תייר אחד שמצויד בפורטר, לצידי התרמיל שלי.
קון הולנדי שגר 20 שנה בקטמנדו נפאל, תדרך אותי לקנות כרטיס ישיבה נוסף לתיק שלי מכיוון שהדרך לג'ירי ידועה כאזור "גנבות".
עכשיו , נעמד לידי איזה נפאלי, בניסיון לעורר את רחמי , שאתן לו לשבת.
שמרתי על זכויותיי, את מעט הציוד שלקחתי אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד.

15:22
טפסנו עם הכביש מעלה מעלה, וראינו הרבה הרבה ירוק, בכל פעם שנכנסנו לאיזה כפר קטן התנפלו על האוטובוס איש אישה וטף, וניסו למכור לנו את מרכולתם, חתיכות אננס, בננות,תפוחים ושאר ירקות.
באחד הכפרים , על אם הדרך ראיתי כמה נפאלים צובאים על פר מת .
כנראה נדרס וניסו להציל את הבשר, עצרנו להפסקת צהרים באחד הכפרים וכל הנוסעים נכנסו למסעדה הסמוכה לאכול דאל באט.
על פי המנהג הנפאלי, על בעלי המסעדה למלא לכל אחד מהסועדים את הצלחת לפחות פעם אחת נוספת.
הסיבה לכך היא שהנפאלים נורא עניים ואף פעם אי אפשר לדעת מתי הייתה הסעודה האחרונה של כל אחד מהם.
כאשר פסחו עלי , אישה נפאלית מקסימה שהחליטה כנראה לאמץ אותי לכמה שעות, החלה לצעוק עליהם שימלאו לי את הצלחת וציוותה עלי לאכול.
תחושת הזרות החלה להעלם אפשר לתקשר עם אנשים ללא מילים. הגעתי לג'ירי בשמונה שעות. זה די מהר.
איך שהגעתי התנפל עלי איזה Sherpa והציע לי לבוא ללון ב Guest House שלו.
נכנסתי , בדקתי, היה נחמד אבל רציתי לראות גם עוד מקומות.
הוא אמר שיעשה לי הנחה על החדר, קנה אותי אבל אני יודעת שאת הכסף שלהם הם עושים בעיקר מהארוחות.
הלכתי להסתובב קצת בעיירה בדקתי מהי נקודת ההתחלה שלי למחר.
במקום אולי עשרים בתי אב חנויות של ירקות, סמוסו "מאפה" וציוד טיפוס.
רק שלוש בנות ביקשו ממני רופי או שוקולד ,התחושה הכללית הייתה שעוצמת העונש של מקבצי נדבות , לא חזקה כמו באזור האנאפורנה, ימים יגידו.
אני מרגישה בהחלט את המבטים התמהים על בחורה מערבית, המסתובבת לבדה.. הם לא יודעים שאלוהים איתי ..

19:50
התחשק לי קצת לאבד קשר עם האדמה, ניסיתי את הטונגפה שזהו מין משקה נפאלי שמוגש בתוך כוס ענקית מנרוסטה, עם קש מנרוסטה , וכל פעם שופכים על הזרעים שיש בכוס מים רותחים.
אחרי כמה שלוקים החלטתי שאני מוותרת על הרעיון, לטעמי זה היה דוחה.
ה"שרפה" התקרץ לי לחברה כל הערב הוא אמר לי שהמסלול נורא נורא קשה, ואולי כדאי שאני אקח איזה פורטר או מדריך.
חוץ מזה הרגשתי שהוא עושה את "תרגיל הספסל" הישן של הבנים מאמצע המאה הקודמת.
מחר בבוקר אני אברח מוקדם כדי להימנע מהתעלקות נוספת, אני לטרק הזה יוצאת לבד.

06:30
יצאתי בשש וחצי מג' ירי פגשתי בדרך בחור ובחורה קנדים צרפתיים ולאחר עשרים דקות של הליכה, פגשנו שני שרפאים שגרמו לנו להבין שבטעות לקחנו את הדרך הישנה, ולכן חזרנו חזרה.
אני חשה כל ק"ג שנמצא בתרמיל במיוחד כשטיפסתי מעלה ל"מלי", כשסביבי עצים ירוקים, מפלים והרבה פורטרים שסחבו לפעמים גם 50 ק"ג. נוכחתי לדעת שגם כאן , הקבצנות חוגגת.
אני נכנסת לכפר באים ילדים שאומרים נורא יפה "נמסטה" ואז הם מתחילים בבקשות. אני אומרת "צ'יינה " (אין לי) ואז הם צועקים "גוראה"(קמצנית).
באופן אישי, אני חושבת שכל נדבה שאני נותנת להם, רק מעודדת אותם לחזור על המעשה ובכך לפתח תלות בתיירים.
אנשים רבים באים עם בוכטות של סוכריות ועטים, רק כדי "שיהיה להם שקט".
הרבה יותר קשה לא לתת, במיוחד שבשבילנו מדובר בסכומים באמת מצחיקים, אבל הרבה יותר נכון לכבד אותם כבני אדם שיכולים להסתדר גם בלעדינו.
עצרתי ב"שיווליה" לארוחת צהרים, ב guest house ליד נהר עצום .
הצטלמתי עם חבורת נפאלים הטענתי את הגוף שלי במנת דאל באט , וויתרתי על מילוי מחודש של הצלחת, וסיגריה של לאחר הארוחה, מכיוון שציפתה לי עליה של 1000 מטר.
הלכתי נורא לאט והעלייה הייתה מאוד קשה, התחלתי לחשוש שכל הימים יהיה כאלה.
גיחכתי כי רציתי להגיע היום ל"בנדר" איפה אני ואיפה זה, התחלתי לשקול כל מיני אופציות.
כמו ללכת פחות בכל יום , לסיים ב"לוקלה " ולוותר על "קלה פטר" ו"גוקיו", לחזור חזרה ועוד.. בסופו של דבר החלטתי לא להחליט ולראות מה יקרה בימים הבאים.
הצבע השולט היה ירוק והיה זה בלתי אפשרי למנות את המפלים העשירים שראיתי בדרך.
הגעתי ל"דאורלי" ב 17:45, הלודג' המטופח הראשון שניגלה לעיני, נכבש , ולמרות שלא ציפיתי, זכיתי למקלחת חמה. הפנס שרכשתי בפוקרה, שבק חיים ואני כותבת לאור נרות.
למרות שכואב הגב מהמטען והמסלול הרבה יותר קשה מ"האנאפורנה", ההרגשה הכללית טובה מאוד, לא מפריע לי שאין פה מסיבות "חורמה" ואני נהנית ללכת לישון מוקדם.
לילה טוב.

הפוסט מסע לגוקיו רי האוורסט הופיע לראשונה ב-המזרח הרחוק.

עזרה ראשונה ומחלת גבהים
למעט מלאריה וכמה מחלות טרופיות אחרת שתקפם פג בגבהים האלה, קיימות בלאדק כל אותן מועקות בריאותיות עליהן שמעתם/תשמעו בייעוץ הרפואי לפני הטיול. אולם ישנם כמה דברים ייחודיים לגובה הרב שכדאי להכיר.

מחלת גבהים
הסיכון למחלה מתחיל מעל גובה של 3000. המחלה יכולה לתקוף כל אחד, ללא קשר למצב בריאותי, גיל וכושר גופני.
הסימפטומים הנפוצים הם כאבי ראש המתגברים בהדרגה, סחרחורת, בחילה, ובמצב מתקדם שיעול יבש, הנגרם כתוצאה מבצקת ריאתית, שיקול דעת לקוי, טשטוש חושים, עיבוד הכרה ומוות.
ההתדרדרות עשויה להיות מהירה מאוד , תוך שש שעות מחשיפה לגובה, או להימשך בהדרגתיות כמה ימים, יהיו גם כאלה שלא יחלו כלל.
'לפי הספר': על מנת להימנע מהמחלה, לאחר שעברתם את קו ה- 3000 יש לתכנן את הטיול כך שבכל לילה, תישנו לא יותר משלוש מאות מטרים יותר גבוה ממה שישנתם בלילה הקודם, אך ביום מותר ואף מומלץ לטפס מעבר לזה. שלא כמו בטיבט השכנה, על פי רוב אין כאן בעיה לתכנן טיול בכפוף למגבלות.
אולם עם כל זאת : זכרו כי העיר לה Leh נמצאת בגובה של שלוש וחצי קילומטר מעל פני הים , עובדה המבטיחה חריגה מההנחיות שהובאו כאן באם תגיעו באוטובוס ממנאלי, ובודאי אם תגיעו בטיסה מדלהי.
תוסיפו לכך הרבה שעות פעילות ביום, ואקלים יבש מאוד המעודד התייבשות , וקבלתם מתכון בעייתי ביותר.
היו ערניים לגופכם ולמצב בריאותכם ביומיים-שלושה הראשונים, והימנעו מלמתוח את הגבולות.
אם מישהו המטייל עמכם לקה במחלת גבהים : עליכם להפסיק את הטיול מייד ולהביאו במהירות המרבית לאזור נמוך יותר, גם אם הדבר כרוך בטיסה לדלהי.
מרבית חברות הביטוח יחזירו רטרואקטיבית את הכסף שהוצא בעבור טיסת חירום שכזאת. קיימת תרופה מונעת השנויה במחלוקת,
שניתן להשיג בנפאל ובהודו בשם המסחרי Diamox, היא מיועדת במקור למחלה אחרת לגמרי ויש לה תופעות לוואי שחשוב להכיר.
גם הרופאים המצודדים בתרופה הזאת מזהירים כי השפעתה קטנה, והיא אינה מבטלת את הצורך להוריד את החולה בגובה.

ג'ארדיה
טפיל מעיים חובב מקומות גבוהים. ההידבקות באה ממקורות מים בלבד, והמחלה כוללת חבילת סמפוטומים המשפעת אתכם בכאבי בטן, יצור מוגבר של גזים מכל הכיוונים, שלשול חריף,
בחילות והרגשת חולשה כללית.
לאחר שנדבקתם הג'ארדיה נוטה להטריד אתכם למספר ימים עד מספר שבועות, ואז לנוח מעט, ולהגיח שוב מבני מעיכם לאחר זמן מה.
בניגוד לאמונה אכן קיים טיפול אנטיביותי המחסל בסופו של דבר את המחלה, אולם אם תקפידו להשתמש במים מינראלים בלבד תקטינו באופן משמעותי את הסיכון להידבק בה.
ולמטרקים מבינכם הג'ארדיה וידידותיה האמביות למיניהן שוכנות בכל פלג אשר במעלו חיים בני אדם ורועות בהמות – הקפידו לטהר את המים שלכם, והעדיפו מוצרים על בסיס יוד, מאחר וכלור לא יעשה כאן את העבודה.

מלריה
מעל גובה של 2000 מטר לא קיימת מלריה, ומאחר וקו ה- 2000 כלל לא קיים על המפה הטופוגרפית של לאדק כולה – אין ממה לחשוש.
אולם הביקור בלאדק קצר עבור רוב הטיילים, ולכן עליכם לשקול ברצינות להמשיך את הטיפול שאתם מצויים בו, או להתחיל בטיפול חדש לקראת כניסה לאזור הנגוע הבא.

אזהרות כלליות
מצב בטחוני
בכל קיץ עם הפשרת הקרחונים חוזר ותש הויכוח העתיק סביב סוגיית קשמיר – והגבול ההודי-פקיסטני מתחמם.
יש שנים טובות יותר וטובות פחות, אבל על פי רוב זו התמונה; מדובר במלחמת התשה מקומית שאת מניין שנותיה כבר איש אינו סופר,
אלו כובשים מוצב ואלו תוקפים תחנת מכ"ם, אלו יורים על שיירה צבאית ופוגעים בכפר ואלו מכוונים את קני הארטילריה שלהם לגבעה תמימה ומרוחקת ופוגעים באקראי במשאית או אוטובוס אזרחי שעושה את דרכו על ציר תחבורה ראשי.
איפה זה מתחבר עם הטיול : בהנחה שאינכם מתקדמים הרבה מאוד מערבה במורד ההינדוס Indos אינכם בטווח סכנה.
כל המקומות המטויילים בעמק ההינדוס, ועמק נוברה Nubra נמצאים בעומק השטח ההודי, או בקרבה לגבול הסיני השקט.
הבעיה מתחילה כאשר אתם מתקרבים לגבול הפקיסטני, וסביר להניח שזה יקרה באחד משלושה מקרים;
נסיעה לסרינגר Srinagar קשמיר כרוך במעבר דרך קרגיל Kargil שעל הגבול הפקיסטני.
מעבר ממונע אוטובוס/משאית/ג'יפ מלה לעמק זנסקר Zanskar כרוך אף הוא במעבר דרך קרגיל, אולם יש כמה טרקים המאפשרים מעבר אל העמק הזה מבלי להתקרב לאזור הבעייתי.
כניסה לאזור  דה Dha שבמורד ההינדוס. האזור כולו ממש על הגבול ורווי בכוחות צבאיים.

דרכים וטרמפים
הדרכים בלאדק הם סיפור בפני עצמו. מתקופת הבריטים ועד ימינו אנו נעשו נפלאות רבות בהימלאיה ההודית בכל הקשור לדרכים, והיום מרבית העמקים בצפון הודו מקושרים זה לזה בכבישים סלולים.
אולם המונח 'כביש סלול' מקבל כאן משמעות מעט אחרת ממה שאנו מכירים מהבית. לפעמים קשה להימנע מהמחשבה שההודים לא ממש סוללים כבישים: הם פשוט מפוצצים אותם.
אולם גם אם יש דרך סלולה המגיעה אל האזור , יתכן ותצטרך להמתין אליה יומיים שלושה , ומספר זהה של ימים עד שיצא ממנו האוטובוס הבא.
עובדה זאת הופכת את משאיות האספקה האזרחיות והצבאיות לכלי תחבורה אלטרנטיבי שגם המקומיים וגם טיילים אינם יכולים לסרב לו.
הטיול בטרמפים הוא מאין עסקת חבילה מפוקפקת למחצה, הטומנת בחובה שעות ארוכות ובלתי נשכחות של נופים מרהיבים שכל ניסיון לכלאם בתמונת סטילס חסר טעם מחד,
ומאידך – רגעים קצרים ונשכחים עוד פחות של אימה – פשוטו כמשמעו.
הדרכים הסלולות המחברות בין עמקי לאדק זוכות אמנם לתואר 'דרך' ו'כביש', אולם בפועל מדובר על פי רוב ברצועות חצץ צרות,
מאין מדפי אבן שפוצצו מתוך המצוק ומתיימרים לשאת על גבם את מלוא משקלן וממדיהן של המשאיות העמוסות.
במקומות רבים חצובה הדרך ממש בתוך גוף המצוק ,דבר שמבעית לגלות כאשר אתה עושה דרכך ברכיבה על גג המשאית.
עוד על נסיעה בטרמפים זו דורשת שיקול דעת לא קטן, ובמקרים רבים ניתן ואף רצוי להימנע ממנה , מאחר וברוב המקרים היא כמעט ולא חוסכת כסף ,
נהגי המשאיות דורשים תעריפים הדומים מאוד למחירי האוטובוסים המקומיים, אולם מתווספים אליה סיכונים שאינם קיימים בתחבורה הציבורית. במידה וכן תיסעו בטרמפים תעשו יפה אם תקפידו על הכללים הבאים:
השתדלו להחליף כמה מילים עם הנהג כדי לוודא כי אינו שתוי. ישנה בעיה קשה של אלכוהול בקרב נהגי המשאיות, וכפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם , עובדה זו אינה תורמת לאחיזת הכביש של כלי הרכב האלו.
טיילים רבים מעדיפים לנסוע עם הנהגים הסיקים Sikh : עם המטפחת המגולגלת עם הראש,
מאחר ונראה כי על פי רוב הם מדברים קצת יותר אנגלית ושותים קצת פחות מהנהגים ההינדים והמוסלמים, אבל זו כמובן אינה נוסחה בדוקה.
הנושא של פשע אלים כלפי תיירים בצפון הודו רק בשלהי התפתחותו וטרם הגיע לדרכים, אולם אם כל זאת , מומלץ לפחות לנשים שלא לנוע בטרמפים לבד.
נסיעה על גג המשאיות מסוכנת לא פחות מהמידה בה היא מהנה, ויש לקחת בחשבון כמה גורמים אם בוחרים בה; על גגה של כל משאית מצוי ארגז אשר נוח מאוד לשבת בו,
אם תעשו כן לעולם אל תשאירו את התרמיל על גבכם, תהא הנסיעה קצרה ככול שתהא, ותמיד ודאו כי יש לכם מקום לשכב במצב בו תופתעו ע"י חוטי חשמל מתוחים מעל הכביש.
אף פעם לא בדקו האם גובה החוטים הותאם לגובה המשאיות או שגובה המשאיות הותאם במיוחד לגובהם המדויק של כבלי המתח, אולם ככה או ככה ,
מידותיו של אדם היושב על גגה של המשאית לא נלקחו כאן בחשבון, ותהיה זו טעות מסוכנת לחשוב שהנהג יאט משעטתו או יעצור להזהיר אתכם לפני המפגע – הישמרו!
חשוב לציין כי : הן טיילים והן מקומיים רבים מעדיפים להמתין לטרמפ' הבא, או להידחס אל ארגז המשאית בכדי להימנע מהסיכון הכרוך בנסיעת הגג.
תשלום : נכון, אין ארוחות חינם. ישנו תעריף מוגדר לכל "קו", ועל פי רוב הוא חופף את תעריפי התחבורה הציבורית.
כמובן שאם לא תתמקחו ישמחו נהגי המשאיות לגבות ממכם מחיר משולש, אולם גם לאחר מיקוח אל תצפו שזה ירד לאפס.
השתדלו לברר : כמה אמורה לעלות הנסיעה בטרם צאתכם. אל תהיו פראיירים, אבל אל תמשכו את המיקוח זמן רב מדי ,
הנהג יודע שאתם תקועים בשום-מקום, והוא גם יודע שאתם יודעים שהואיודע. הוא בעל הבית ובהינף יד הוא יסגור את הדלת וכבר לא יהיה שם.

כסף : בחבל לאדק כולו מוגבלת המערכת הבנקאית למספר סניפים וצ'יינג'-פויינטים קטן המתרכז בלה Leh ובקרגיל Kargil .

הפוסט הודו צפון ונפאל : עזרה ראשונה ומחלת גבהים הופיע לראשונה ב-המזרח הרחוק.

דרכי הגעה 
דרך האויר בטיסה ישירה מכל יעד במזרח או בעולם שמאפשר קונקשיין , בדרך כלל הישראלים מגיעים מבגקוק או דלהי, נחיתה בשדה התעופה בקטמנדו .
עדיף לטוס דרך דלהי בגלל הקירבה הגאוגרפית, הטיסה אורכת כשעה וחצי, עדיף לקנות כרטיסי טיסה בהודו או בתאילנד.
גם ברויאל-נפאל וגם באינדיאן איר-ליינס המחירים בדרך כלל דומים .

דרך היבשה
אוטובוס או אופנוע ,כאשר המעבר הפופולארי הוא מהודו , דרך מעבר גבול סנולי, שנמצא בין וראנסי שבהודו לקטמנדו שבנפאל .
המרחק בין וראנסי לגבול תשע שעות , ועוד תשע שעות מהגבול לקטמנדו .
בכניסה לנפאל עליכם לשלם עבור ויזה וכדאי שיהיה לכם מזומן בהישג יד בדיוק במחיר המדוייק אחרת לא תקבלו עודף .

– מחיר ויזה ל15 ימים- 30$

– מחיר ויזה ל30 ימי- 60$

– מחיר ויזה ל90 ימים- 180$

כסף 
המטבע הנפאלי הינו הרופיה כמו בהודו , רק שבניגוד לשכניהם ההודים , האינפלציה בנפאל הרבה יותר גבוהה , ולכן ערכו של דולר אחד הוא בערך 120 רופיות .

תחבורה 
התחבורה בנפאל כמו בהודו, מבוססת על מוניות , ריקשות , ואוטובוסים , כך שקל וזול מאד להגיע ממקום למקום , ונתיבי התחבורה מאפשרים מעבר למקומות המרכזיים.

לינה 
הכי מומלץ לישון לגסט-האוסים אכסניות, מכיון ששם בדר"כ הכי זול והמחיר נע בהתאם למקום.

הפוסט נפאל מידע כללי הופיע לראשונה ב-המזרח הרחוק.