טיבט : דת והיסטוריה מפוארת ומעניינת



תגיות : טיבט (9 דפים)

רקע כללי
התרבות הטיבטית, כפי שאנו מכירים אותה היום, החלה מתפתחת בסוף האלף הראשון לספירה. הדת הקדומה שרווחה על הרמה הטיבטית הייתה דת הבון, שהתבססה על אמונה בשדים, רוחות ועירוב של הטבע עם האל-טבעי.

המלך הטיבטי הראשון : על פי האמונה, הגיע מין החלל החיצון,
וצאצאיו משלו בממלכה תוך שהם מהווים מאין קו מקשר בין העולם הגשמי של מטה אל החלל. אולם על פי האגדה, בשל מחלוקת קדומה עם האלים, ניתק אחרון המלכים את הקשר עם החלל -ומאז מתפתחת התרבות והדת על פני האדמה.

למעשה עד היום : נתפס החלל, על פי המוסכמות הטיבטיות המסורתיות, כאחד מחמשת יסודות העולם – יחד עם המים, האש, הרוח האוויר, ההרים, האדמה.

הבודהיזם : טיפס למרומי הרמה הטיבטית מכיוון הודו, במאה השמינית לספירה. "הבודהיזם הטיבטי" או "הבודהיזם הטנטרי" כפי שאנו נוהגים לכנותו במערב, אינו דומה לאף אחד מגלגולי הבודהיזם הרווחים באסיה כולה, והוא עשיר באמונות בשדים, רוחות, גורמי שמיים וטבע, שנלקחו מדת הבון הקדומה והושאלו מתרבויות אחרות.

שימוש רב : עושים הטיבטים בטבע לצורך מיזוג תפילותיהם ואמונתם עם האלוהות והקוסמוס – דגלי תפילה צבעוניים המעטרים את מעברי ההרים והמקומות הקדושים נושאים את המנטרות, תפילות,שרשומות עליהם, ועם הרוח וגלגלי תפילה המונעים בידי אדם, מים ורוח מגלגלים בהתמדה ראויה לשבח את התפילות החקוקות על גביהם וצפונות בתוכם.

הבודהיזם הטיבטי : הנה דת צבעונית וחיה מאין כמוה, המשלבת הרבה מאוד פילוסופיה עם מיסטיקה ואמונה באלוהות ובאדם. כמו כל
הבודהיסטים – מאמינים הטיבטים גם הם בגלגול נשמות ובקארמה – מעין מטען אישי שעובר עם הנפש, מגלגול לגלגול ומכתיב את טיב הגלגולים הבאים ואף קוצב את מספרם אל הנירוואנה.

ההומאניות המפורסמת : של הטיבטים נובעת מתרבותם ודתם, שאינן ניתנות להפרדה, אשר על אף הסממנים הלוחמניים אשר עוטים יוצריה המיתולוגיים היא דת המטיפה בקנאות לאי-אלימות ולאהבת האדם, באשר הוא אדם וחי באשר הוא חי.

בניגוד : למה שאולי שמעתם – הטיבטים אכן אוכלים בשר, אולם מעדנים כמו תרנגולת סינית בזפת או מוח קוף יפאני חי ומפרפר לא תמצאו שם. הורגים בשביל לאכול, אוכלים בשביל לחיות, חיים
בשביל להמשיך ולהתגלגל הלאה – היום אתה אדם, מחר אתה לטאה – גלגל החיים הטיבטי ממשיך לנוע.

את הבודהיזם הטיבטי : ניתן לפרק לשלושה מסדרים עיקריים -"צהובי הכובע", "אדומי הכובע" "ושחורי הכובע", כפי שאנו אוהבים לזכור אותם, או הגלוקפה, הקגיומפה והקרמפה בהתאמה,מהמסדר הגדול לקטן כפי שהם מכונים על ידי הטיבטים – שבניגוד לנו מסתדרים יפה עם שמות ארוכים.

בשביל להבין : את מצבה העגום של הדת בטיבט כיום, ניתן להתבונן בסיפורם של כל אחד ממנהיגי שלושת הפלגים:

הדלאי לאמה : חתן פרס נובל לשלום ומנהיגו של פלג "הכובעים הצהובים", הוא היום המנהיג הטיבטי הגדול ביותר, הוא המוביל את המאבק לשחרור מולדתו בקרב עמי העולם והוא גם זה שנתפש בידי מרבית בני עמו והקהילה האסיאתית והעולמית, כאדם העומד כיום בראש האומה הטיבטית כולה.

בשנת 1959 : לאחר עשר שנות כיבוש צבאי, וכאשר החליטו הסינים ליטול מהטיבטים גם את מעט החירות הדתית והפוליטית שנותרה בידם עד אז, נטל הדלאי לאמה, שהיה אז רק בתחילת שנות העשרים לחייו, כשמונים אלף מחסידיו וברח עימם במסע רגלי מפרך החוצה את כל גבולות היכולת האנושית וההיגיון, אל מעבר לרכס ההימלאיה, כשהם מעבירים מטיבט הכבושה להודו אין ספור כתבי קודש וכלי דת ופולחן, וכן את מרבית התשתית הדתית והפוליטית שעוד נותרה מתפקדת.

רבים מצאו את מותם בדרך : אולם סביר להניח כי אילולי מעשה אמיץ זה לא נותר היה היום מין התרבות הטיבטית כמעט דבר. את הדלאי לאמה תוכלו לראות ולשמוע בהודו, אם כי רוב הזמן הוא אינו יושב במשכן הקבע שלו בדראמסאלה הודו, מדינת הימאצ'לפארדש.

על פי תצהירים : רשמיים של השלטון הסיני רשאי הדאלי לאמה
לשוב למולדתו, אולם ברור לכל כי אם יעשה כן יימצא לו תפקיד-בובה בגלות בייג'ינג, תוך סתימת פה מוחלטת ואי מתן אשרת כניסה למולדתו, ובודאי שלא אשרת יציאה לעולם הרחב.

הדלאי למה : הגולה מהווה היום קוץ גדול בישבנה המרופד של מכונת התעמולה הסינית הבין-לאומית, ועל פי מה שניתן ללמוד ממצב בריאותו ורוחו – זה יימשך עוד זמן רב.

סיפורו של הפנצ'ן לאמה : מנהיג "הכובעים האדומים", כואב בהרבה. כאשר ברח הדלאי לאמה מטיבט נותר הפנצ'אן לאמה המנהיג הדתי-רוחני-פוליטי הגדול ביותר בממלכה הכבושה. אולם
שלשלאות השלטון הסיני כבלו את ידיו והוא נאלץ לשחק לידיהם של הסינים כמאין בובה פוליטית, תוך שהוא נתון מצד אחד לאיומים וסחיטה מצד השלטונות – ומהצד האחר – לפזילה
מלוכסנת מצד בני עמו, שרבים מהם ראו בו משתף פעולה ואף בוגד. בסופו של דבר, נסיון נדיר בתעוזתו של הפנצ'ן לאמה למחות נגד דיכויים האלים של בני עמו בידי הקומוניזם הסיני עלה
לו ביוקר, והוא נעצר ונכלא לפרק זמן ממושך, מצב בריאותו הורע, וכאשר שוחרר מכלאו כבר לא עמדו לו הכוחות הגופניים והנפשיים להמשיך במאבק מבפנים.

בשנת 1989 : נפטר הפנצ'ן לאמה. סיבת המוות הרשמית הוגדרה על-ידי הסינים כהתקף לב, אולם נסיבותיו שנויות במחלוקת, ואינן מקובלות על ידי הטיבטים עד היום. אולם הטרגדיה הזו עוד רחוקה מלהגיע אל קיצה.

על פי האמונה הטיבטית : כאשר מת 'לאמה' – מנהיג-מורה רוחני-דתי – נוהרים חסידיו ונזיריו אל כל קצוות הארץ בחיפוש אחר תינוק שנולד
בסביבות תקופת המוות, ונבחר לאכלס בגופו את נשמתו המגולגלת של המורה המנוח. כאשר מת הפנצ'ן לאמה איתרו חסידיו תינוק שכזה, והוא נלקח, כפי שקובע המנהג, למשכנו הקבוע בשיגאצה שבדרום טיבט.

אולם כאן התערבו הסינים : שחששו מפני התגלמותה המחותלת של המנהיג המנוח, והכריזו כי כיאה למשטר קומוניסטי מתוקן – לא ייבחר העולל על פי סימנים דתיים – אלא על פי הגרלה "כשרה".

הטיבטים כמובן : שלא היו יכולים להאמין, או לעשות עצמם
מאמינים בדבר שכזה, ומפחד שמע יתפוצץ ברבות הימים הפוטנציאל הפוליטי הגלום בעולל הקטן – גלגולו של הפנצ'ן לאמה – העלימו הסינים את התינוק ואת בני משפחתו, ועד היום לא
יודע איש את שאירע לו.

הפנצ'ן לאמה : מוכרז היום על ידי הטיבטים כשבוי המלחמה הצעיר ביותר בעולם. אולם יש גם סוף אופטימי. הקרמפה לאמה, המוכר גם כצורפו לאמה, הוא מנהיג מסדר "הכובעים השחורים", המסדר השלישי בגודלו מבין שלושת המסדרים העקרים. לאחר בריחתו
של הדלאי לאמה, ומותו של הפנצ'ן לאמה המנוח וחטיפתו והעלמתו של הפנצ'ן לאמה התינוק -הפך הקרמפה לאמה לישות הדתית החשובה ביותר בטיבט הכבושה. אולם גם כאן מצא את עצמו הקרמפה בעמדה בה אינו יכול להרשות לעצמו ולחסידיו את החירות הדתית המתחייבת
מאמונתו.

בתחילת שנת 2000 : עשה הקרמפה לאמה את הבלתי יאומן, ובחסות קומץ ממאמיניו חצה רגלית את רכס ההימלאיה שימו לב – אנחנו מדברים על החורף! וברח אל הדמוקרטיה ההודית, כשהוא מותיר את הסינים להתמודד עם מכה תעמולתית שלא נספגה על ידם זה זמן רב מאוד.

המדהים ביותר : הוא ילד בן שש-עשרה בלבד! כיום יושב הקרמפה לאמה במדינת סיקים שבצפון-מזרח הודו, ונהנה מחירות דתית ופוליטית אותה לא הכיר מימיו. עם עזיבתו של הקרמפה לאמה נותר העם הטיבטי בתוך טיבט הכבושה ללא צמרת ההנהגה הדתית שלו, אולם גם כאשר היו הקרמפה לאמה והפנצ'ן לאמה במולדתם – לא יכלו אלה לעשות כמעט דבר לטובת בני עמם.

השמדת התרבות והדת בטיבט : בזמן מהפיכת התרבות של מאו,
נעשתה ביעילות כה רבה – כך שמכל אותם אלפי מנזרים שעיטרו את עמקיה ומצוקיה ערב לכיבוש הסיני – נותרו עד סוף שנות השבעים פחות מעשרה.

הסינים : הוציאו מחוץ לחוק, הרסו, שרפו, כלאו, הגלו, העלימו ורצחו במחול השדים של מהפיכת התרבות הסינית כל מי ומה שהיה
קשור בדת וברוח. איש לא יודע מה מספרם המדויק של הנספים בטיהורים הללו, אולם הטיבטים, טוענים ללמעלה ממיליון קורבנות. הסינים, כמובן, מצניעים בהרבה את הנזקים, תוך שימוש בקלישאה 'במלחמה כמו בלחמה'.

במסגרת : הניסיון להטמיע את אנשי 'החאן' – הרוב הסיני המכריע – באזורי המיעוטים של הרפובליקה האדומה – הוזרמו על ידי הסינים כמויות גדולות של צעירים חאנים אל טיבט, ומאחר ואין כל נתונים רשמיים לגבי גודל התופעה קשה לעמוד את היקפה, אולם יותר ויותר ארגונים מתריעים היום על כך שהטיבטים הופכים להיות מיעוט
אתני בארצם שלהם.

הדת : בטיבט של היום אינה נהנית מאותה פריחה שאפיינה אותה עד לאמצע המאה, אולם הפשרנות היחסית המחלחלת בהדרגה למרומי השלטון הסיני מאפשרת לבודהיזם הטיבטי ללקק מעט את פצעיו.

הנזירים בטיבט : מחויבים היום ללמוד את המנדרינית "הסינית" ברמת שפת אם, הם נתונים למעקב יום יומי צמוד והחזקת תמונתו של מנהיגם הגולה, הדלאי לאמה, נחשבת לעבירה פלילית חמורה, אולם עם כל זאת – מתקיימות בטיבט עליות המוניות לרגל לאתרים קדושים, פולחנים דתיים מוגבלים, אי אלו פסטיבלים צבעוניים והעיר הבירה להסה זוכה היום לעדנת מה, כשהקסם והדת חוזרים אליה, והיא היום עיר עם עוצמה דתית חזקה באופן מפתיע.

תגובות לא פעילות.